יום שלישי, 10 באפריל 2018

אני עוזב את פייסבוק (ב)



החלטתי לסגור את החשבון שלי בפייסבוק ב 1.5.2018.

ואני לא לבד בעניין הזה. יום לאחר הודעתי הראשונה בעניין הזה הודיע סטיב ווזניאק – מייסד אפל – על הקפאת החשבון שלו בפייסבוק על רקע סוגיית הפרטיות. האמת היא שמאז פריצת פרשת קיימבריג' אנליטיקה יש איזה טרנד של עזיבת הרשת החברתית. הטרנד הזה מונע בעיקרו מסוגיית דליפת המידע. אני מקווה שבסוף החודש אתם תבינו שהעזיבה שלי מונעת מראייה יותר עמוקה ומורכבת של הסוגיה וזאת מבלי להמעיט כמובן בסוגיית הסכנה של דליפת המידע הפרטי או המעטה במשמעות החלטתם של אנשים אחרים וחשובים הרבה יותר ממני.

מחר (11.4) מארק צוקרברג  (מייסד , נשיא ומנכ"ל פייסבוק) אמור להופיע לשימוע בפני ועדת האנרגיה והמסחר של הקונגרס בארה"ב. הקונגרס פרסם אתמול (CNBC ) את תוכן הדברים שהוא מתכוון לומר שם, ובהם:

" Facebook is an idealistic and optimistic company. For most of our existence, we focused on all the good that connecting people can bring."
אני מאוד מחבב את היכולת של האמריקאים, בעיקר מנכ"לי תאגידים אמריקאיים, לספר לנו מעשיות על כך 

שהם נורא ממוקדים בערכים נעלים, ברצון לעשות טוב לעולם ושאר ירקות. בתקציר של פרסום הדוחות 
:הפיננסיים של החברה ל 2017 כתב מארק צוקרברג את הדברים הבאים

" Facebook isn't just fun to use, but also good for people's well-being and for society. We're doing this by encouraging meaningful connections between people rather than passive consumption of content".

דעו לכם שהאמריקאים מתים על דיבורים כאלה. לפי הפתיח של מנכ"ל החברה לפרסום התוצאות הפיננסיות שלה מישהו עוד עלול לטעות שמדובר במלכ"ר. אלא שמייד לאחר המילים היפות הללו מגיעה 2017 Financial Highlights ושם אין מדדי הצלחה פיננסיים הקשורים ל"חיבור משמעותי בין אנשים ו Well-being של אנשים וחברות". אלה בירבורים באמריקאית מדוברת שאין בהם כלום וזה בסדר גמור, כי לא זאת המטרה של פייסבוק. רוצים לדעת מה מכוון את הפעילות של פייסבוק? הכי פשוט זה תמיד ללכת ולראות מי הבעלים?

רוב המניות של החברה (73.38%) מוחזקות ע"י משקיעים פיננסיים. אלה גופים שמנוהלים על ידי מנהלים במטרה למקסם תשואה להשקעה, ותשואה להשקעה מושגת בשתי דרכים עיקריות: עלייה במחיר המנייה והכנסות מדיבידנד. את Lary Fink, מנכ"ל קרן ההשקעות Blackrock ה Well-being של משתמשי הרשת החברתית מעניין כפתיתי שלג דאשתקד.
אז לאחר שעברנו את הבולשיט של האמריקאית המכובסת שנועדה לעמעם מטרות עסקיות לגיטימיות והבנו שמה שמעניין אותם זה מקסימום ערך, צמיחה ורווחיות – בואו נראה עד לאן הם מוכנים ללכת עם הגישה הזאת. ולעזרתנו בה לא אחר מאשר Andrew Boz Bosworthסגן נשיא בחברה אשר הפיץ בפייסבוק מסר פנימי מאוד מעניין ב 2016. את הטקסט המלא תוכלו לקרוא כאן. ולטובתכם אני מביא קטע "נחמד", כדלקמן:

"We connect people. That can be good if they make it positive. Maybe someone finds love…… saves the life of someone on the brink of suicide…….That can be bad if they make it negative. Maybe it costs a life by exposing someone to bullies. Maybe someone dies in a terrorist attack coordinated on our tools.

And still we connect people. The ugly truth is that we believe in connecting people so deeply that anything that allows us to connect more people more often is *de facto* good. It is perhaps the only area where the metrics do tell the true story as far as we are concerned".

קטע בהחלט נפלא. אתם מבינים?  בפייסבוק אנחנו ממוקדים בלחבר כמה שיותר אנשים אחד לשני. ואפילו אם החיבור נועד לשמש טרוריסטים לצורך ביצוע פעולה שתביא לרציחתו של מישהו, עדיין:

"Anything that allows us to connect more people more often is *de facto* good"

כן – חיבור בין אנשים At any cost . מתאמים פעולות טרור – So be it. מתאמים השפלה קולקטיבית של מי שחושב אחרת מהם – So be it. מתחברים כדי לקדם אג'נדה גזענית או מסע של שנאה עיוורת לאחר – So be it.

ובלי מילה אחת על פרטיות ו"דליפת" מידע – בינתיים....

המשך יום נפלא!

צחי


יום ראשון, 8 באפריל 2018


אני עוזב את פייסבוק (א)

החלטתי לסגור את החשבון שלי בפייסבוק ב 1.5.2018.
האם ההיעלמות שלי מהרשת החברתית היא יותר מאשר רק עניין טכני? האם היא תשפיע על החיים הממשיים שלי? ימים יגידו....אני בספק רב.

אתם בטח תוהים : אם החלטת להיפרד מהרשת החברתית, אז מדוע לא לעשות זאת עכשיו? ואם הרשת החברתית לא מתאימה לך, אז איך זה שאתה משתמש בה כדי להודיע על כך?

לשאלה הראשונה - אני חושב שחשוב לשתף את חברי לרשת בסיבות לעזיבה שלי. הן רלוונטיות לכולם. אני צריך את הזמן לכתוב ולפרסם אותם בטרם מעשה.
לשאלה השנייה – כפי שתלמדו בפוסטים שאפרסם לקראת העזיבה שלי את הרשת החברתית, אין סתירה בין הדברים.

אז מה הניע אותי להחלטה?

הטריגר היה פרשת קיימברידג' אנליטיקה. למי שלא מכיר – מדובר בדליפה/העברה של מידע פרטי של בעלי חשבונות בפייסבוק בהיקף של כמה עשרות מיליוני משתמשים לחברת המחקר קיימברידג' אנליטיקה. מידע זה שימש את לקוחות החברה הזאת כדי למקד מידע לדפים של משתמשי הרשת החברתית בארה"ב ובכך להשפיע על ההחלטות שלהם בבחירות בארה"ב.כתוצאה מפרסום האירוע הזה גיליתי (בעקבות מאמר בדה-מרקר) שניתן להוריד עותק של כל המידע שפייסבוק מחזיקה עליי במאגרי המידע שלה. עשיתי זאת ונחרדתי! הכל חוקי (לכאורה) כי בטח מתישהו בעבר אישרתי את תנאי ההצטרפות לרשת החברתית ומבלי משים (לכאורה בעיה שלי) נתתי הסכמתי לכל מה שהם עשו.

פייסבוק היא חברה עסקית שמטרתה למקסם רווחים. פייסבוק מאפשרת לנו להשתמש בפלטפורמה שהיא הקימה חינם אין כסף. אז הדרך של פייסבוק לממש את המטרה העסקית שלה צריכה להיות דרך ניצול העובדה שאנחנו נמצאים ברשת שהיא הקימה ולא ברשתות אחרות. זה היתרון הגדול שלה בתחרות מול מקומות וירטואליים או ממשיים אחרים בהם אנחנו נמצאים.

המודל העסקי של פייסבוק הוא פשוט למדי – אנשים נמצאים בדפי הרשת החברתית מכל מיני סיבות. אז כאשר הם נמצאים שם נחשוף אותם לאינפורמציה שהיא בעלת ערך למישהו אחר (וזה יכול בעיקרון להיות כל אחד ולכל מטרה אפשרית, כגון: מפרסם, סוחר בבורסה, מפלגה פוליטית, חוקר, יצרן אינפורמציה, ממשלה, סוכנות ריגול וכל מי שעשוי להפיק כל סוג של תועלת מחשיפת משתמשי הרשת למידע מסוים). בתמורה לחשיפת המשתמשים  למידע נוכל לגבות מ"יצרן המידע" תשלום. פייסבוק היא חברת פרסום כמו כל חברת פרסום אחרת, אלא שהמדיה שבה היא משרתת את לקוחותיה היא הרשת החברתית. אחרים עושים זאת בטלוויזיה, באתרי אינטרנט, בשלטי חוצות, בעיתונות הכתובה וכדומה.

ופייסבוק מצליחה בענק בעסקי הפרסום! 39.9 מיליארד דולר – אלה היו ההכנסות של פייסבוק מפרסום בשנת 2017, עלייה של כ- 13 מיליארד דולר (49%!) בהשוואה לשנת 2016. ופייסבוק היא חברה סופר רווחית – הרווח הנקי שלה ב 2017 הסתכם בכ- 15.9 מיליארד דולר (עלייה של 56% לעומת 2016). על כל 2.5$ הכנסה פייסבוק מייצרת 1$ של רווח נקי. מדהים! הצמיחה המהירה והרווחיות המטורפת מביאה עמה כמובן שווי שוק פנטסטי – 457 מיליארד דולר (נכון ל 8.4.2018).

האם הצמיחה, ההכנסות, הרווחיות והשווי המטורפים של פייסבוק הם אלה שבגללם החלטתי לעזוב את הרשת? ממש לא! החלטתי לעזוב את הרשת בגלל סיבות שונות ורבות שאחת מהן נוגעת לאופן שבו פייסבוק מצליחה לייצר את התוצאות הפיננסיות הפנטסטיות הללו. סיבות אחרות נוגעות להשלכות של שיטות הפעולה שלה על שוק הפרסום בפרט וההשלכות העקיפות של התנהגותה על שוקי המוצרים והשירותים. סיבות נוספות קשורות להיבטים האפלים של קלות העברת המסר ברשת החברתית. אחרות קשורות להתנהלות הכוחנית והשחצנית של מנהלי החברה והקלות שבה הם מחליטים מה לעשות עם המידע הפרטי שלנו, בלי שיש לנו מושג קלוש על כך. כל אלה והיבטים נוספים של הרשת החברתית שלהם נחשפתי בשנים שבהן אני חבר בה הכריעו לבסוף את הכף לשלילה אל מול הערכים החיוביים של מעורבות ברשת החברתית – היכולת להפיץ מסר, לקרוא וללמוד מאחרים, לשתף ולהשתתף באירועים וחוויות של חברים ולקבל מידע בעל ערך בקלות ובזמינות גבוהה.

במהלך חודש אפריל, עד למועד העזיבה הסופית של הרשת, אנסה להסביר כאן היבטים של הרשת החברתית שקרוב לוודאי רובכם אינם מודעים להם או חושבים עליהם, אבל יש להם חשיבות עבור כל אחד. בסוף כל אחד עושה את החשבון שלו לגבי מה הוא מקבל ועל מה הוא מוכן לוותר. אני מקווה שלפחות אוכל לסייע לכם לקבל את החלטה רציונלית אם להישאר או לנטוש את הרשת החברתית וכל אחד ישקול ויחליט לעצמו.

כל אחד מאיתנו הוא יחיד ולפיכך ההשפעה של כל אחד ואחת מאיתנו על המציאות הקיברנטית בכלל וברשת החברתית בפרט הנה זניחה עד כדי אפסית ממש. ואולם הערך שלנו לחברות המסחריות שנהנות מעובדת היותנו חברים ברשת החברתית הוא דיגטאלי. אחד או אפס. אם אנחנו ברשת – כל המידע שלנו שווה את ערך האינפורמציה שנחשף אליה מבחינתו של מפרסם המידע. ואם אנחנו לא ברשת – הערך של האינפורמציה שלנו ברשת החברתית הוא למעשה אפס. וזה משמעותי!

לפייסבוק כ 2.2 מיליארד משתמשים, מהם להערכתי כ 500 מיליון משתמשים בעלי ערך משמעותי בעיניו של מפיץ אינפורמציה טיפוסי (למשל – מפרסם). זה אומר שהערך של המידע הזה למפרסמים שווה בערך פי 2.5 מהערך של המידע הזה לפייסבוק, רוצה לומר: כל אחד מאיתנו שווה לפייסבוק בערך 1000$ וליצרני המידע השונים (בעיקר חברות מסחריות שמפרסמות ברשת החברתית) בערך 2500$. זה לא מעט...תחשבו על זה כשתקראו בהמשך החודש את הניתוח והנימוקים להחלטה שלי לנטוש את פייסבוק ולסגור שם את החשבון שלי.

ועד אז, רק טוב לכולם!

צחי







יום ראשון, 14 בינואר 2018

Climate Change 2.0 Part 2 : Seasons
By Tsahi Frankovits, January 14, 2018

In the previous article we've learned that the frequency of summery days over the years have grown while wintery days portion in recent years dropped to under 20%. But what does it mean in terms of seasons?

When thinking about seasons we refer to several manifestations of the season: We refer to its start and end day (or its length), to the intensity of the weather phenomenon during the season, to extreme weather events etc. Under the framework of the Global Warming discussion it is usually about extreme weather conditions and average temperatures.   But, in order to examine weather patterns during the seasons we first need to know when the seasons start and ends.  This is the object of this post.
When does the winter start and when does it end?
The arbitrary answer is given by the "official" dates of winter -  December 21st (the shorter day of the year) is the first day of winter and March 20th (the equilibrium day) is defined as the last day of winter/first day of spring. Summer, by this convention, start on June 21st (the longest day) and ends on September 21st (the second equilibrium day).
Unfortunately, climate conditions are not necessarily "obeying" to these rules, so we need a more objective, facts driven, measure. Using my daily weather patterns classifiers, we can define a new measure of start/end day of the seasons. For our purpose, I've defined the turning point of the two major seasons (Summer and Winter) as follows:
If the number of summery days during the last 21 days exceeds 10 (i.e. more than 50%) than we are at Summer, and when it drops to below 10 days, Summer is over. The same applies to Winter. The other two seasons are derived thereafter.
Using this method over the entire period of 50 years, and looking at 5-year periods (to avoid localities), I found that since the early 90' summer is getting longer on both sides (starts earlier and ends later) so that Summer duration is now approximately 155 days vs. 123 days during 1965-1970.  While summer is longer, Winter is getting shorter -  mainly by ending earlier. During 1965 through 1976 Winter usually lasted until day 80-87 of the year (~last 10 days of March), but in recent years winter ends some 18-25 days earlier. See in the next two charts.




These are not good news to a country who sits on the edge of the desert and strives for natural water resources, though Israel was smart enough to identify the growing gap between its water needs and its natural water resources and developed large water desalination facilities.

In my next post of this series I will use the definitions of start/end days of summers and winters over my 50 years sample to discover main weather characteristics changes along the years.    

יום שלישי, 2 בינואר 2018

Climate Change 2.0 My Version of the True
By Tsahi Frankovits, January 2, 2018

POTUS D.J.T has three alternative ideas about Global Warming:

The first one is there's no such thing as global warming
The second even if there's global warming, it has nothing to do with human activities.
The third even if there's global warming and humans are responsible, we (the US) shouldnt be the one to pay the price.

I don't intend to judge the U.S president's internal logic, nor I'm able to proof any linkage between weather and human activities that's not my goal. I'm here to offer a somewhat different view on the last 50 years weather phenomena and show that, well something significant is happening in our lifetime and it's a bit disturbing.
In this first article I'll give you a single snapshot in to my findings. later I'll dive deeper into the phenomena and the new picture of the seasons as I see it through my data and analytical models. The last article in this short series I will describe some of the ideas I've been using to generate these results.

A word about the data I'm using: it's a data set on meteorological measurements in a single weather station here in central Israel. I'm using bi-hourly measures (12 data points a day) for a variety of weather features such as temperatures, wind speed, moisture etc. And a daily measure of precipitation. The data was taken from Israel Meteorological Service web site.    

 Let's go straight to business

When people are talking about global warming they talk about the rise of average temperatures during the last 50 years, the increase of extreme weather phenomenon, growing sea levels etc. But it's always start with average temp.

The focus on temperatures as the main measure or manifestation of climate changes has drown my attention for two reasons: First how do you measure average temp. on a global scale.  Second its a slow process that people can not refer to. You can't feel global warming.

On the other hand, if you ask people about the weather now they'll say that it's a wintry day, a nice and pleasant spring day or a very hot summer day. But wintry day refers to many different aspects of weather it may feel wintry because it's rainy, or because it's cold outside and/or windy etc.  We perceive weather as a more complex experience as just temperature. This notion has led me to think that what I should look for is a way to characterize the days over the year based on their weather-related characteristics. That means a day is a wintry day not because it's winter now (a fixed time window during the year or "the season") but because it has the features of a wintry day.

So now that I know what the days are really like, I can look back 50 years in to the past and reveal a new and more interesting view of our weather. Here is the first glimpse of it:  

In the following chart you see how days were distributes over the years based on their actual seasonal characteristics. And the somewhat disturbing true is obvious to the eye.

We're in the center of Israel and what we see is that the percentage of summer days in every year moved up from around 35% (until the early 90') to more then 40% of the year (i.e. from 127 days to 153 days a year) and wintry days, which were at their pick in the mid 80' around 30% of the year (109 days) are consistently dropping since then and are below 20% (~70 days) of the year during the last 10 years or so.

People who live in central Israel say that "we are not buying coats to our kids any more". It's not because summer are warmer but because winters are, well, not as wintery as we remember from our days as young kinds in the country.


In the next article we'll talk about measuring the actual length of seasons and see how climate changed our seasons, moving to 3 or even 2.5 seasons' world (at least to us in this small corner of the world).

Tsahi

יום חמישי, 14 ביולי 2016

האיום הדמוגרפי והקיטוב העדתי/חברתי בישראל

בישראל של 2016 מתקיימים שני תהליכים/ויכוחים פוליטיים-חברתיים:

התהליך הראשון קשור לקיטוב הבין עדתי, הדתי והלאומי בין הקבוצות העיקריות המרכיבות את החברה בישראל: הציר מזרחים/אשכנזים מול הציר יהודים/ערבים מול הציר חילונים/חרדים.

התהליך השני קשור לשאלת עתיד השליטה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון ומתקיים על הציר של "מדינה יהודית ודמוקרטית " (תחת התיזה של הסדר "שתי המדינות לשני עמים") מול "מדינה דו-לאומית" (תחת התיזה של "ארץ ישראל השלמה").

התהליך הראשון, אשר מתודלק במידה רבה על ידי מערכת פוליטית מקטבת שמנצלת את הגברת הקיטוב לטובתה, מחליש למעשה את הקשר המבני בין חלקי החברה, בעוד התהליך השני מאיים להוסיף קבוצה נוספת למשוואה.

אם כן, אפשר להסתכל על שאלת ה"איום הדמוגרפי" ושאלת "הקיטוב הפנימי העדתי/לאומי/דתי" כאל אותה השאלה, והיא - איך תראה החברה הישראלית בעתיד בשני תרחישים אפשריים: מדינה יהודית ודמוקרטית או מדינה דו-לאומית?

אז שיחקתי בנתוני הלמ"ס ומקורות אחרים כדי לבנות את שני התרחישים הללו, והנה התוצאה:

  

והנה התהליך ההיסטורי שמוביל לתוצאה הזאת:


הבשורה הטובה, שאני מאמין שלא תהיה עליה מחלוקת, הנה שאנחנו הופכים יותר ויותר ממדינת מהגרים למדינה שבה רוב האוכלוסייה היא ילידת המקום (ז"א דור שני של ילידי הארץ). בהקשר זה ניתן לתהות - בין אם מסכימים או מתנגדים לכך - האם המלחמה של "עדות המזרח" לבצע "תיקון" אל מול שנים של הפלייה (לפי טענה רווחת) הנה מעט מדי ומאוחר מדי? אנחנו כבר יותר ישראלים מאשר אשכנזים או מזרחיים...

הבשורות הפחות מוצלחות (שוב, להערכתי לדעת רוב האנשים) הנן כדלקמן:

השילוב של העמקת הקיטוב בין הקבוצות באוכלוסייה ביחד עם התממשות תרחיש ה"מדינה הדו-לאומית" עלול להביא לכך שאוכלוסיית הערבים בין הים לירדן (שצפויה להגיע לכמעט 40% מסך התושבים) תעמוד אל מול אוכלוסיה יהודית מפולגת ומקוטבת שמכילה בתוכה קבוצה מתבדלת הולכת וגדלה (החרדים שיהוו כ 11% מאוכלוסיית "המדינה הדו-לאומית") וקבוצות נוספות שנווטו על ידי הנהגה פוליטית להיתקטשות בין עדתית שתחליש את האינטרס המשותף שלהם אל מול הרוב הערבי-חרדי.

להרכב הדמוגרפי של תרחיש ה"מדינה הדו לאומית" יש כמובן משמעויות נרחבות על כל תחומי החיים במדינה הזאת:
  • מבחינה כלכלית מדובר ביישות מדינתית שרמת התוצר לנפש בה נמוכה דרמטית מרמת התוצר לנפש בישראל היום (שגם היא נמוכה ונמצאת בדעיכה יחסית). 
  • מבחינה חברתית מדובר ביישות מדינתית שבה כמחצית האוכלוסייה חיה ברמת חיים ורמת חינוך של העולם השלישי - הנטל על מוסדות המדינה (בעיקר רווחה, חינוך, בריאות, ביטחון פנים וכיוצ"ב) יהיה אדיר. 
  • ומבחינה פוליטית יש שאלה ענקית לגבי מי תהיה המפלגה הגדולה ביותר והאם אפשרית קואליציה אנטי-ציונית של ערבים וחרדים אשר תקבל את המושכות לידיה?!

חשוב מאוד לשים לב - אני לא מדבר על עוד 50 או 100 שנים (שזה טווח שכל אחד מרגיש נוח לדבר עליו כי זה יהיה כבר אחריו). אני מדבר על שנת 2025 - עוד 9 שנים בסך הכל!!!

הערה: אני לא חושב שהוויכוח הפנימי (הקיטוב הפנימי) והחיצוני (דו-לאומית כן או לא) צריכים להיות מוכרעים על בסיס שיקולים תועלתניים כי מה שהנתונים הללו מלמדים אותנו זה שהשיקול התועלתני של היום לא בהכרח רלוונטי למחר. השיקולים החשובים באמת, שהם גם על-זמניים, הנם השיקולים הערכיים, והערכים שלפיהם מתעצבת החברה בעת הנוכחית יכתיבו לאן פנינו מועדות.

צחי פרנקוביץ





יום רביעי, 26 ביוני 2013

מצבה היחסי של ישראל

באוקטובר 2012, מעט לאחר חגי תשרי, כתבתי את המאמר שבקישור הבא.

מצבה היחסי של ישראל, אוקטובר 2012

המאמר נועד לבחון, באמצעות ניתוח העובדות והנתונים הידועים, את הטענה שרווחה אז ביחס למצבה הטוב של כלכלת ישראל. התקופה הייתה תקופת בחירות ולמרות שכמו במקרים אחרים, כתבתי אותו שלא במסגרת התפקיד הרשמי שלי, החלטתי שלא לפרסם אותו בשל רגישות התקופה.

בימים והשבועות האחרונים, גם על רקע הקמת הממשלה החדשה והדיון הציבורי במקורות הגירעון התקציבי, מתעורר מחדש הדיון במצבה היחסי של ישראל . לאור זאת מצאתי לנכון לפרסם כאן את המאמר שכתבתי לפני -9 חודשים בנושא זה. תוכלו לראות שהוא רלוונטי היום כפי שהיה לפני כמעט שנה.

קריאה מהנה!

צחי

יום שלישי, 11 ביוני 2013

הסיפור של IDB בשלושה גרפים

בעקבות הדיון הציבורי הנרחב על מצבה הפיננסי של קבוצת IDB שאלתי את עצמי האם אפשר לאסוף ולנתח את הנתונים של הקבוצה ולגלות את המקורות למצבה בצורה פשוטה ותמציתית? ככלל, הדוחות השנתיים של החברות בקבוצה – ולענייננו הדוחות של החברה האם IDB אחזקות - מקיפים כמות עצומה של מלל ונתונים (הדו"ח התקופתי ל- 2012, למשל, מכיל 766 עמודים - פי שניים כמעט מהדו"ח של שנת 2004)[1]. מכאן שהאתגר לחלץ מתוכם קומץ של נתונים שיספר את הסיפור עלול להיות קשה למדי.

לאחר מחשבה החלטתי להתגבר על האתגר של ריבוי המידע באמצעות האסטרטגיה הבאה:

1. להתעלם מכל המלל שבו החברה מסבירה את התוצאות העסקיות שלה. אני מתמקד בסיפור שמספרים הנתונים בלבד.
2. להתמקד בדוחות המאוחדים בלבד, ברמת החברה האם בראש הפירמידה[2].
3. להתמקד בדו"ח תזרים המזומנים שהוא "חסין" יחסית לשיטות מדידה ודיווח חשבונאי ולשינויים בהם.
4. להישאר ברמה יחסית גבוהה של אגרגטים (חוסך את הצורך לאסוף ולנתח מידע מהביאורים לדוחות הכספיים).

הנתונים שנאספו לבסוף לצורך הניתוח כוללים ממספר קטן של סעיפים מדו"ח תזרים המזומנים של החברה וכן מספר נתונים מהמאזן המאוחד, ומקורם בדוחות התקופתיים השנתיים של IDB אחזקות משנת 2003 ועד שנת 2012.

התוצאה של ניתוח קצר ותמציתי זה מובאת בשלושת הגרפים הבאים.

רמת המינוף הפיננסי של הקבוצה שגדלה פי 10 משנת 2003 ועד לסוף 2012. רמת גדלה מכיוון שני הממדים שלה. מצד אחד צמח החוב המצרפי של הקבוצה (חוב סחיר וחוב לבנקים) מכ- 11.2 מיליארד ש"ח בסוף 2003 לכמעט 40 מיליארד ₪ בסוף 2012. ומהצד השני ההון של בעלי המניות בקבוצה (הון עצמי + הון בעלי מניות חיצוניים) פחת מכ- 8.5 מיליארד ₪ בסוף 2003 למעט פחות מ- 3 מיליארד ₪ בסוף 2012.




צורכי המימון המצטברים של הקבוצה נבעו במהלך השנים משני מקורות עיקריים – הראשון הוא היקף ההשקעות שהקבוצה ביצעה בהיקף העולה על תזרים המזומנים מפעילות שוטפת (הברים הירוקים משמאל) והשני הוא משיכות הדיבידנד מהקבוצה לאורך השנים (באדום בגרף). שני הגורמים הללו יצרו היקף מצטבר של צרכיי מימון חיצוניים בסך של כ- 22 מיליארד ₪ בשיא (2010). אבל מה שעוד יותר מעניין הוא שכשני שליש נבעו ממשיכות דיבידנד ואילו בשיא רק כשליש מצרכיי המימון נבעו מהצורך לממן השקעות (כלומר – לשרת מטרות עסקיות של החברות ולא של בעלי המניות[3]). למעשה, נכון לסוף 2012 תזרים המזומנים המצטבר מפעילות שוטפת בניכוי פעילו השקעה הוא חיובי והגורם העיקרי לצרכיי המימון של הקבוצה הוא משיכות הדיבידנד לאורך השנים.


נדמה כאילו ממעוף הציפור ובחלוף הזמן, נתוני הקבוצה חושפים שקבוצת IDB חוותה בעצם התפתחות שתוצאותיה דומות ל- leveraged buyout אשר מוגדר כך [4]


"Leveraged buyout (LBO) is acquisition (usually of a company, but can also be single assets such as a real estate property) where the purchase price is financed through a combination of equity and debt and in which the cash flows or assets of the target are used to secure and repay the debt. In other words, the acquisition of another company using a significant amount of borrowed money (bonds or loans) to meet the cost of acquisition. Since the debt, be it senior or mezzanine, always has a lower cost of capital than the equity, the returns on the equity increase with increasing debt. The debt thus effectively serves as a lever to increase returns which explains the origin of the term LBO". 

בעלי המניות מנצלים את תזרים המזומנים של החברות בקבוצה כדי להחליף הון עצמי בחוב חיצוני כשההיגיון הכלכלי הוא שתוחלת התשואה הצפויה על ההון תגדל משום שעלות החוב החיצוני נמוכה יותר (דרך אחרת להסתכל על זה היא לחשוב על החוב החיצוני כמכיל רכיב של אופציית PUT של בעלי המניות על בעלי החוב אשר משתתפים ב- down side אבל חלקם ב- up side מוגבל לגובה הריבית בלבד).

וכאן אנו עוברים לנקודת המבט של המלווים השונים – מרבית הנתונים שאני מראה כאן היו זמינים לציבור ולמקבלי ההחלטות בגופים המלווים, ולא רק בדיעבד (כמו שאני עושה כאן). האם וכיצד זה השפיע על יכולת גיוס החוב של הקבוצה?



ובכן, מסתבר שלאורך כל השנים, לרבות ב- 2012 (אם כי חשוב לציין שב- 2012 הקבוצה לראשונה פרעה חוב יותר מאשר גייסה חוב) קבוצת IDB המשיכה לגייס חוב לזמן ארוך. לטעמי מפתיעות במיוחד השנים 2010 ו- 2011 וזאת משום כבר אז יכולנו לראות שרמת המינוף של הקבוצה עלתה מאוד ושעיקר השימוש בתזרים הוא כדי לשרת משיכות של דיבידנד לבעלי המניות. מה היה אם כן הרציונל שעמד מאחורי המשך הרחבת החוב של הקבוצה בסכום מצטבר נטו של למעלה מ- 6 מיליארד ₪ בשתי השנים הללו, שהיו גם שנות השפל של המשבר העולמי?

לסיכום

חלוקת דיבידנדים לבעלי המניות היא פעולה לגיטימית לחלוטין והנה אחת הדרכים המרכזיות שבהן רואים בעלי המניות בחברה את פירות השקעתם בה. מימון פעולות עסקיות של חברה באמצעות גיוס חוב חיצוני הנה פעולה לגיטימית ומקובלת לחלוטין בעולם העסקי, ואילולא התקיימה, חברות רבות לא היו יכולות להשקיע בנכסי השקעה וגורמי ייצור, ולצמוח.

השאלה שלדעתי מתעוררת לנוכח הנתונים של IDB אחזקות היא היכן עובר הגבול כאשר חברה מגייסת חוב חיצוני המשרת בחלקו הגדול חלוקת דיבידנד לבעלי מניותיה ולאו דווקא את צרכיה העסקיים? מתי תהליך זה, אשר מגדיל את רמת המינוף הפיננסי של החברה ולפיכך מחליש את עמידותה לזעזועים בסביבה החיצונית, הופך להיות מסוכן מדי – לחברה ולבעלי החוב? והאם קבוצת IDB חצתה את הסף הזה? 


---------------------
הערה טכנית לנתונים - הנתונים קובצו על ידי באופן ידני ממספר דוחות שנתיים של חברת IDB אחזקות. למרות שבדקתי את עצמי יותר מפעם אחת, עדיין קיים חשש שנפלה טעות הקלדה כלשהי בנתונים. יחד עם זאת, אינני סבור שיש סיכוי גבוה לכך שטעויות הקלדה השפיעו מהותית על תוצאות הניתוח. בעיה נוספת שהיה עליי להתגבר עליה היא חוסר אחידות בדיווחים על פני השנים ותיקונים לאחור של הדוחות. לא זיהיתי שסוגיות אלה מהותיות לניתוח אבל נקיטת גישה שונה משלי כדי להתגבר על השינויים בדוחות עשויה להוביל לתוצאות מעט שונות מהמוצג כאן. 
_____________________________________________________________________
[1] שאלה מעניינת היא האם ההיקף העצום של מידע ונתונים באמת מוסיף אינפורמציה למשקיעים ומשרת את מטרותיהם או שאולי התוצאה עלולה דווקא להיות הפוכה וריבוי האינפורמציה מפחית בפועל את איכות המידע שבידי המשקיע? אני לא נכנס לזה כאן. 

[2] הדוחות המאוחדים מגלמים הנחה סמויה של אפשרות לזרימה חופשית של הון ונכסים בין החברות, ולכן מציגים למעשה תמונה מוטה לחיוב ביחס למצבה האמיתי של החברה בראש הפירמידה. לצורך הפשטות והיעילות התעלמתי מההטיה הזאת. מצד שני, ההסתכלות רק על תמונת המקרו של הקבוצה עלולה כמובן לפספס חלק מהסיפור שנמצא בפרטים של החברות במורד הפירמידה. זוהי חולשה של הניתוח כאן. 

[3] כפי שאמרתי בפתיח, אני מתבסס על מידע אגרגטיבי בלבד. אבל ביחס להשקעות האמת היא שידוע שחלק מהמקורות הללו נותבו לרכישה של מניות בחברות מוחזקות, ואפשר לשאול האם פעולה כזאת עומדת במבחן של הגדרת "מימון לצרכיי מטרות עסקיות" ?

[4] מקור: From Wikipedia, the free encyclopedia @ http://en.wikipedia.org/wiki/Leveraged_buyout